סטריפטיז מרמז על סוג של בידור אירוטי שבו גבר או אישה מסירים לסירוגין פריט לבוש אחד בכל פעם עד שהם מתפשטים במלואם, בזמן שהם רוקדים ומפתים את הצופים שלהם.

סטריפטיז מועבר בדרך כלל במועדוני חשפנות ובמקומות דומים שבהם אסור להתערב כלל. שירותי ליווי במרכז

ברוב המקרים, הכוונה היא לספק ריקוד ארוטי או סקסי עם או בלי שום אלמנט מיני מרמז כדי להוסיף מתח על ידי הסרה איטית של בגדים לפי בקשתו של חבר הקהל. אין לבלבל את זה עם מופעים אחרים שעשויים ללכת על ריגוש פסיכו-הלם יותר כמו 'קפיצת בלון', תלבושות של חיות מתנפחות וכו'.

סקירה כללית: סטריפטיז מבוצעות בדרך כלל לאחר הפחתת רמת המעורבות (בדרך כלל על ידי ניסיון להדוף את בן זוגם), ואז ממשיכים בביישנות (עד שבן הזוג שלהם מפגין בהדרגה שוב הערכה וכבוד), המובילים לחוסר עניין קלוש ואחריו דרישה לאי עוד משחקים , אובדן

התפשטות היא צורת בידור נפוצה מהתקופה הרומית העתיקה. עם זאת, עם ההתקדמות במכונת הפשטה כמו fembot XL, דברים השתנו. עכשיו זה הפך פחות על עירום פיזי ויותר על מונולוגים ופרשנות חברתית. נערות ליווי ברמלה

Fembot DX הייתה חלוצה בכל הקשור לטכנולוגיית הפשטה אוטומטית מכיוון שבעת העתיקה היא הסתמכה אך ורק על מצנחים ממוכנים כדי לחשוף נשים. זה הבטיח שאף מלוכה לא נמצא בסיכון של תקלה מכנית שתתרחש מרחוק, אבל מלכות כמו המלכה ויקטוריה היו מתלוננות שההופעה של 20 הדקות הייתה די ארוכה מכדי שהקהל ירגש ומבדר; כולם רצו סיפוק מיידי במקום זאת!

השינוי הזה אולי נראה פתאומי אבל באמת זה קורה מאז שעבר מאז 1993 (נפתח מועדון חשפנות מבוסס הופעות). אז ככל שחלף הזמן, הסטריפטאזות האוטומטיות השתפרו והשתפרו כאשר חלקן יכולות לספק פרשנות באמצעות כפתורים לשיפור דיבור או מיקרופונים דו-כיוונים לשיחות עם הקהל

לדברי היסטוריונים, החשפנות כאמנות מיצג החלה בשנות ה-19 של המאה הקודמת, כך שזו לא רק תופעה עדכנית. כיום, קהל מועדוני החשפנות הוא די מגוון, אבל פעם הוא היה בעיקר גברים. עם זאת, במדינות מערביות מסוימות, צפייה בחשפנות יכולה להיות מיינסטרים ונחשבת כצורה שונה של אירוטיקה שהפכה יותר לבטל את הסטיגמטציה של הגוף הנשי.

בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30, בעלות ציבורית על וודווילים הובילה להחלפה מכל הריקודים האירוטיים בגרסאות של סטריפטיז. זה הפך למיזם שבו נשים בגיל התיכון הרוויחו כסף באמצעות תמורה להורדת בגדיהן מול זרים לבילוי של ילד.

הארי רובי מסביר שהוא רואה שתפקיד הקריירה שלו הוא "לגרום למישהו לצחוק או לגרום למישהו לבכות". בשנת 1926 החלה רובי לעבוד עם ג'ורג' ג'סל בהפקות של סליג/גולדן על תמונות כמו The Drop Kick ו-Double Treble Trouble אשר